אנחנו חיים בעולם שלא עוצר. רשימות המטלות לא נגמרות, ההתראות בטלפון לא נחות לרגע, והמרדף אחרי "להספיק הכל" שואב אותנו פנימה בלי לשים לב. בתוך כל זה, הגוף שלנו שולח לנו סימנים: עייפות, מתח, עצבנות, שינה לא רגועה. אבל אנחנו רגילים להשתיק את הסימנים האלה, לדחות אותם, להגיד לעצמנו "עוד רגע, אין לי זמן לזה עכשיו."
כאן בדיוק נכנסת היוגה — לא כעוד משימה שצריך לסמן עליה וי, אלא כהזמנה עדינה לעצור לרגע ולהקשיב. דרך תנועה איטית, נשימה מודעת, וכוונה פנימית — משהו מתחיל להיפתח. התודעה נרגעת, הגוף מתרכך, והלב חוזר לפעום בקצב הטבעי שלו.
השיעורים שאני מעבירה נבנים מתוך הקשבה לאדם שמולי — לקצב שלו, ליכולת שלו, לרגש שהוא מביא איתו. אין צורך להיות גמיש או לדעת מה זה עמידת עץ. כל מה שצריך זה רצון קטן לשוב הביתה — אל עצמך.
